ההיסטוריה של הסווינג

נעים להכיר
סווינג!

סוף המאה ה-19
איך הכל התחיל

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הג׳אז החל להתפתח בארצות הברית, בקהילות אפרו-אמריקאיות בניו אורלינס, ובהמשך גם בשיקגו, ניו יורק וערים נוספות. זו הייתה מוזיקה חדשה, מלאה בקצב, גרוב וחיים, ומיד נוצר סביבה עולם שלם של תנועה וריקוד.

הריקודים שהתפתחו סביב הג׳אז שאבו השראה ממסורות אפריקאיות, עם דגש חזק על קצב, אלתור וביטוי אישי. הם נרקדו בסולו או בזוגות, במועדוני ריקודים, פאבים ומסיבות בית. כבר מההתחלה, הסווינג היה הרבה יותר מסתם צעדים, הוא היה חוויה חברתית שמחה ומחברת.

שנות ה-20
מועדון הסאבוי והלינדי הופ

בסוף שנות ה-20 סגנון חדש של מוזיקת ג׳אז, הסווינג, הפך לפופולרי במיוחד. מועדוני ריקודים התמלאו בתזמורות ביג בנד גדולות שניגנו מוזיקה קצבית ואנרגטית, והרקדנים מילאו את הרחבה.

מועדון הסאבוי בהארלם היה הלב הפועם של הסצנה. מדי ערב רקדו בו מעל אלף איש למוזיקת סווינג חיה. כאן נולד הלינדי הופ, ריקוד שהתבסס על ריקודי סווינג מוקדמים יותר כמו הצ׳רלסטון, והוסיף חידושים מרגשים:

אקרובטיקה זוגית

עבודת רגליים מהירה ודינמית

אסתטיקה מגוונת ויותר מקום לסגנון אישי

תחרויות ריקודי סווינג הפכו

לפופולריות

ורקדנים הפיצו את הריקוד דרך סרטים והופעות, לצד מוזיקאים שיצרו

מוזיקת סווינג ממכרת וסוחפת

שנות ה-30-40
משפחת
ריקודי הסווינג

בזכות המצאת התקליטים ושידורי רדיו, שהיו חידוש באותה תקופה, מוזיקת הסווינג הפכה לטרנדית בכל ארצות הברית. לאט לאט ריקודי סווינג נוספים שרוקדים למוזיקה החדשה והכיפית התפתחו בעוד מקומות – קליפורניה, צפון ודרום קרוליינה, סנט לואיס ועוד.

שני סגנונות נוספים במשפחת ריקודי הסווינג הפכו לפופולריים:

רקדנים נהגו לשלב בין הריקודים השונים על הרחבה, לפי העדפה אישית והמוזיקה שהתנגנה. לריקודי הסווינג התחילו לקרוא גם בשם ג'יטרבאג – Jitterbug, בגלל האופי הקופצני והאנרגטי שלהם.

במקביל, ריקודי סווינג בסולו, הידועים גם בתור ג'אז אותנטי – הפכו לפופולריים, והתנועות שולבו גם במופעים וברפרטואר של רקדני ברודוויי – והיוו את ההשראה לכוריאוגרפים כמו ג'ק קול, בוב פוסי ועוד.

שנות ה-40-50
הסווינג מתפשט בעולם!

מוזיקאים ורקדנים החלו להפיץ את מוזיקת וריקודי הסווינג מחוץ לארצות הברית. סרטים אמריקאיים הוקרנו ברחבי העולם והציגו את הריקודים לקהלים חדשים, ורקדני סווינג יצאו להופיע במדינות רחוקות.

במהלך מלחמת העולם השנייה חיילים אמריקאים המשיכו לרקוד סווינג במקומות בהם הוצבו. הריקודים עוררו סקרנות, שמחה והשראה, וסצנות חדשות החלו להיווצר באירופה, אוסטרליה ומקומות נוספים. הסווינג הפך לשפה בינלאומית של מוזיקה, תנועה וחיבור בין אנשים.

שנות ה-50-80
דעיכה והתעוררות מחדש

בשנות ה-50 והלאה סגנונות מוזיקליים חדשים תפסו את הבמה. רוקנרול, פאנק ודיסקו הפכו לפופולריים, ואיתם התפתחו גם ריקודים חדשים. חלקם שאבו השראה ישירה מריקודי הסווינג, כמו ווסט קוסט סווינג, שיקאגו טו סטפ ואחרים.

ריקודי הסווינג המקוריים המשיכו להתקיים בעיקר בזכות רקדני עבר ששמרו על הידע והמסורת. בשנות ה-80 החלה התעוררות מחודשת, כאשר רקדנים צעירים למדו מדמויות מפתח מהדור המקורי. ההתלהבות הזו הובילה להקמת פסטיבלים בינלאומיים וקהילות מקומיות חדשות, והלינדי הופ ושאר ריקודי הסווינג חזרו לבמות ולרחבות.

שנות ה-90 ועד היום
הסווינג כיום והקהילה הישראלית

כיום הלינדי הופ ומשפחת ריקודי הסווינג נרקדים בכל רחבי העולם. קהילות פעילות פורחות בעשרות מדינות, פסטיבלים בינלאומיים מתקיימים לאורך כל השנה, ומוזיקאים רבים ממשיכים ליצור מוזיקת סווינג אותנטית ורקידה.

בישראל החלה סצנת ריקודי הסווינג להתפתח סביב שנת 2007, ומאז צמחה קהילה חמה, פעילה ומלאת אנרגיה.